ממ"ד וטבעות אירוסין

כבר 10 שנים שבעלי עובד בבניית ממדים ועדיין לנו אין ממד, כמו שאומרים, הסנדל הולך יחף.

העבודה הזו של בניית ממ"ד היא פיזית ומעייפת מאוד, לפעמים הוא חוזר הביתה ב-8,9 בערב כשהוא יצא ב6 בבוקר מהבית. כבר הרבה זמן אני חושבת איך לפנק אותו ולגרום לו להרגיש יותר טוב, שישתחרר קצת מהמתחים בעבודה וירפה את השרירים.

כשהתייעצתי עם חברה היא נתנה לי את הרעיון של חידוש החתונה לעשות מן טקס קטן, סמלי ורומנטי הכולל טבעות אירוסין ואת שירי החתונה שלנו. חשבתי לעצמי שזה רעיון מצוין, גם מבחינת התזמון שלו לסגירת העשור שלנו יחד וגם כדי להעניק לו מחווה רומנטית. התכנון של הערב הזה לקח לי שבועיים כי הכל היה צריך להיעשות בדיסקרטיות, כל יום נסעתי לקנות משהו אחר שלא הספקתי ביום שלפניו. כשהגיע היום המיוחל התרגשתי מאוד, הבוקר היה רגיל, קמנו שנינו הוא הלך לעבודה שלו ואני לשלי, לפחות זה מה שאני חשבתי. כשחזרתי מהעבודה לקחתי את הילדים לאמא שלי שתשמור עליהם, נכנסתי הביתה והתחלתי בהכנות, הכנתי את האוכל, סידרתי את הסלון, הכנתי את המוזיקה והכי חשוב את עצמי.

הוצאתי את טבעות האירוסין שלנו, ואת טבעת אירוסין שלי ענדתי כבר על האצבע. כשהכול מוכן ואני יושבת ומחכה שרק יגיע, ולפתע אני שומעת קול חלש של דפיקות, כמו דפיקות פטיש קטנות המגיעות מהצד האחורי של הבית.

הלב שלי התחיל לדפוק ויצאתי בשקט לבדוק מה פשר הרעש הזה. כבר המון זמן לא הייתי בצד האחורי של הבית, וכשיצאתי לשם גיליתי מבנה בטון שאף פעם לא היה שם, ואת בעלי עומד שם. לא הבנתי מאיפה המבנה הזה צץ ומתי?! ומה בעלי עושה שם?!

מסתבר שבחודש האחרון בעלי לא באמת קם בבוקר והלך לעבודה הוא היה תמיד מאחורי הבית ובנה לנו את המקלט שתמיד רציתי, כל העבודות המרעישות התבצעות בזמן שהייתי בעבודה. הוא סיפר שרצה להפתיע אותי לכבוד העשור שלנו.

חיבקתי אותו חזק והכנסתי אותו הביתה להראות לו את מה שאני הכנתי לו, הוא התרגש מאוד, ובסופו של דבר העברנו את כל הדברים ל ממ"ד החדש שלנו וחגגנו בו את ה10 שנים הנפלאות שלנו יחד.

הפוסט נכתב ונשלח מאלונה חצרוני, אשקלון

סיפורים מהממד - סיפורים על המרחב מוגן -