גם בית וגם ממ"ד

הדירה שלנו כבר הגיעה למצב שאי אפשר לחיות בה. בחורף האחרון הבית היה על סף התפרקות מוחלטת. גם ככה הבית כמו עשוי מנייר, קירות הגבס שלו כאילו עומדים ליפול בכל רגע, והדבר האחרון שהיה חסר לו זה ליל חורף אמיתי, רצוף ברקים, רעמים וסופות גשמים.

מי שהיה בבית יכול היה לחוש בהרגשה שהתקרה עומדת להתעופף לה בכל רגע נתון. מי שישמע יגיד שאני מגזימה ושנסחפתי עם התיאורים, אבל מספיק לבוא, לראות ולהבין במה מדובר. דופן הקיר החיצונית, כמעט והתפרקה לגמרי ממקומה.

כל הקיר (אם אפשר לקרוא לזה קיר) ניתק לגמרי מהרצפה. בכניסה לבית נוצרה הצפה בשל סתימה של הביוב, אליו מתנקזים המים. אל הבית התחילו לזרום מים. מזל שהבחנו בזמן, והרמנו את כל הבית למעלה. זה היה סיוט. כשהסתיים החורף, לקחנו קצת אויר לנשימה.

ידענו שזה רק עניין של זמן עד שנעזוב את המקום הזה, שלא ראוי להיקרא בית. כשהסתיימו בעיות השיטפונות והסתימות למיניהן, המקלחת התחילה לאבד צורה. הקירות התקלפו, והקרמיקה התחילה להיסדק ולהשבר.

בין המרצפות הישנות התחילו לבצבץ עשבים שוטים. זהו, בשלב הזה הגיעו מים עד נפש. התחלתי לחפש דירה. כל דירה שראיתי הייתה יותר טובה מהחור העלוב הזה. אחרי שבועיים מצאתי דירה מאוד חמודה, בת 3 שלושה חדרים כולל ממ"ד.

אהבתי מאוד את הרעיון שיש בבית ממד, ובכלל אני בעד ממדים בבתים. בניית ממ"ד בימינו היא חובה בכל בית. תוך חודש מרגע סגירת החוזה, היינו בבית החדש, אחרי כל ההובלות, ההעברות והארגזים. סידרתי את הבית איך שרציתי. הרגשתי שהגעתי אל המנוחה ואל הנחלה.

הפוסט נכתב ונשלח מחדווה שמואלי, גן יבנה

סיפורים מהממד - סיפורים על המרחב מוגן -