המלחמה על הממ"ד

סבתא שלי יחסית ממש צעירה בת 62 סה"כ אבל החליטה שלא בא לה לגור לבד יותר. אז החלטנו לזרום איתה, אני אמא ואחותי הסכמנו שנעבור לגור כולם יחד.

אני הייתי ממש מרוצה מהעניין, מה יותר טוב בשבילי מארוחות טעימות של סבתא על בסיס יומיומי, עוגות ומטעמים מופלאים. חיכינו שייגמר חוזה השכירות שלנו ושל סבתא גם במקביל.

מצאנו דירה מדהימה בבניין חדש שנבנה לפניי כחודשיים. קומה רביעית, מעלית וכל החבילה. התחלנו להתעסק במעבר של כל הדברים לבית החדש. תחילה עברנו אנחנו וסבתא הצטרפה כחודש אחריי. ניקיונות במרץ כמו אנחנו יודעות לעשות להכין את הבית לכניסה רכה.

בבית יש חדר ממ"ד שאיתו הייתה לנו בעיה. אף אחד לא רצה לגור בו. החלטנו שאנחנו מאכלסים שם את סבתא. לא כי היא פחות חשובה אלא בגלל שזה החדר כי קרוב לכניסה ורחוק משאר החדרים. וככה יהיה לה שקט מאיתנו כשאנחנו שומעות מוזיקה בקולי קולות בלילה, רבות ומתווכחות.

הדבר לא התקבל בברכה כמובן והיא כעסה ואף נעלבה איך אנחנו דוחפים אותה לממ"ד בלי רחמים. אחרי שהסברנו לה את ההיגיון מאחורי ההחלטה לא נשארה ברירה והיא נכנעה.

היום היא מודה לנו על זה! כל יום שישי שהחברות מגיעות להתארגן ולהתכונן ליציאה זה רחוק ממנה היא לא שומעת ולא יודעת. הכי חשוב שסבתא הבינה שלא סתם "זרקנו" אותה בתוך ממד אלא חשבנו על טובתה. ואני יכולה ליהנות כל יום שישי מעוגת שוקולד טעימה יחד עם עוד מאכלים טובים. כשאנחנו יושבות לארוחת ערב ואנחנו רק נשים אני מרגישה שאנחנו יכולות לנצח הכול ביחד.

סבתא מביאה את החוכמה שלה מרובת הניסיון, אמא מביאה את הרגישות וההיגיון ואני את החדשנות והרעננות שבי. יחד אנחנו צוות מנצח.

נכתב ונשלח אלינו במייל מאת שירה יהונתן, אשדוד

סיפורים מהממד - סיפורים על המרחב מוגן -