רחוב בניית ממ"ד

המעבר לבית החדש היה ממש קשה, ארזנו מיליוני ארגזים בזמן קצר, כל יום היה יותר מעייף מהקודם לו, היו ימים שלא ידענו איפה לשים את הראש.

חוץ מהמעבר היינו עסוקים בעבודה, והילדים היו בלימודים עד 4 בצהריים. הכניסה לבית ופירוק הארגזים הייתה תקופה יותר קשה מהאריזה.

זה לקח לנו חודשים עד שפירקנו את הארגזים. את הדברים שהכי היו חשובים לנו ביום יום כמו כלים לאכילה, בגדים, והמיטות הוצאו מהארגזים, השאר נשארו בארגזים כמעט חצי שנה מהרגע שעברנו. הבית החדש היה בבלגן גדול, אבל למרות הכל אהבנו את האוירה השכונתית החדשה, את הריח של הבית החדש, הכל היה לבן.

עברנו לרחוב שניקרא בניית ממ"ד, והכי מצחיק שבבית שלנו לא היה אף חדר ממ"ד , או יותר נכון בכל השכונה לא היו חדרי ממדים.
בהתחלה לא הבנו למה קראו ככה לשכונה כי הרי אין הרבה היגיון בכך, עד שביררנו והשכנים סיפרו לנו  כי במשך שנים רבות היה שלט באותו רחוב שהיה כתוב עליו "אזור בניית ממ"ד"  וזה היה פרויקט מיוחד.
אבל הייתה בעיה שעם הזמן הבחור שקנה את השטח פשט רגל או שאזל לו הכסף ולא הצליח לעמוד בהוצאות לפרוייקט, אז השטח הזה עמד שוב למכירה, כשהבחור החדש קנה את השטח הוא עשה עסק עם הבחור השני וביקש ממנו כי לא משנה מה הוא יבנה שם, גם אם זה יהיה בניין משרדים או קניון או מה שזה לא יהיה, שייקרא לשטח הזה על אותו שם שהיה על השלט, וכך היה. הבחור החדש קרא כך לאותו אזור אך אמר לו כי הוא לא מתכנן לבנות בשכונה זו אף חדר ממ"ד.

הפוסט נכתב ונשלח אלינו במייל מאת יאיר עובדיה, קרית גת

סיפורים מהממד - סיפורים על המרחב מוגן -