רק החדר ביטחון שרד

המשפחה שלי גרה בוילה , לאחרונה התחלנו שיפוצים . יום אחד , כשחזרתי מהבית ספר , מצאתי את כול הבית הרוס. הייתי המומה! בשוק.

רצתי לחפש את ההורים שלי וניסיתי להיכנס מתחת לכול הקירות השבורים והחפצים , ושאלתי את אחד הקבלנים איפה ההורים שלי .

הקבלן הצביע לכיוון ששם הם נמצאים . שאלתי אותם מה קורה , איך זה קרה , והם סיפרו לי את כול הסיפור. בזמן השיפוצים אחד  הקבלנים שבר קיר לא נכון שבעצם החזיק את כול הוילה. התחלתי לשאול מלא שאלות, ובינהם איפה נגור,  אמא אמרה לי שרק החדר ממ"ד שיש לנו בתוך הבית שרד , ונגור בו.

אבל אי אפשר לגור בתוך ממ"ד במשך כמה חודשים טובים. אין מקלחת , אין שרותים , אמא הסבירה לי שנוכל להתקלח ולאכול  אצל אחותה שגרה מרחק הליכה מאיפה שאנחנו גרים.
בנתיים, כשכל הקבלנים הזעיקו עוד קבלנים כדיי לעזור להם לפנות את כול הקירות השבורים ולהביא לנו את החפצים ששרדו , אנחנו התחלנו להתמקם בחדר ממד.

אחרי שגמרנו , הלכתי לחברה שלי, כשהגעתי אלייה ואמרתי שלום לאמא שלה, דחפתי אותה לעבר החדר שלה וסגרתי את הדלת . היא שאלה מה קרה ואמרתי לה שהבית שלי קרס. היא הייתה בהלם ושאלה אותי בדיוק את אותן השאלות ששאלתי את אמא שלי : איפה נישן וניתקלח ונאכל והכול , וסיפרתי לה בדיוק את מה שאמא שלי ענתה לי.

אחרי כמה דקות היא אמרה לי שהממד שלנו קטן , וכדיי שכול המשפחה שלי תיכנס צריך לחבר לפחות עוד שתי ממדים ביחד . אמרתי לה שאני ישאל לאמא שלי אם נוכל להרחיב קצת את החדר ממ"ד . חברה שלי אמרה שהיא ראתה בעיתון מודעהשל בניית ממ"ד במחיר אחד הזולים.

כשחזרתי הביתה הראתי לאמא שלי את העיתון, פתחתי בעמוד שחברה שלי הראתה לי ואמא שלי החליטה ללכת על הרעיון הזה .כעבור כמה חודשים היה לנו ממ"ד יותר גדול , ובית חדש ויותר יפה .

הפוסט נכתב והשלח במייל מאת שקד אלוני, מושב חלץ

סיפורים מהממד - סיפורים על המרחב מוגן -